שני לחשים בתוך סימן על ילד
רעג מתאר חולי של ילד קטן ומביא שני נוסחי לחש שונים. הכותב מציג את השני כ״הלחש האחר״, כך שאין מדובר בהמשך הכרחי של הנוסח הראשון.
קריאה והסבר
הביטוי ״הלחש האחר״ מציין את תחילתה של יחידה נוספת. כל לחש נמסר כנוסח בפני עצמו בתוך אותו נושא. ההפרדה הזאת מאפשרת להתמצא בסימן הארוך, לזהות היכן מסתיימת מסירה אחת והיכן מתחילה הבאה, ולהשוות בין המילים שהובאו בכל אחת מהן.
ההקשר בספר
התיאור הגופני ושם החולי נשמרים כלשון הספר, בלי אבחנה רפואית חדשה. אין תרגום של הלחשים או זיהוי של שם קדוש בהם. ההשוואה מראה שתי מסורות מילוליות, לא שתי דרכי טיפול מומלצות.
מקור ומסירה
חלק ד;ב, שנפתח כמסורות שנשמעו ממגידי אמת. הייחוס המקומי נשמר בנפרד מניסיון אישי של המלקט.
