שתי נוסחאות לחולי הפה
בתוך סימן ארוך על חולי הפה של ילדים מובאות שתי חלופות של לחש. הן נבדלות מן הרשימות החומריות שסביבן בכך שהן רצפי מילים המיועדים לאמירה.
קריאה והסבר
בתוך אוסף החומרים מופיעות גם חלופות מילוליות, כלומר נוסחי לחש. כך משלב הסימן שני סוגי רכיבים: חומרים בעלי שמות, ומילים שנמסרו לאמירה. הביאור פותח כל רובד בפני עצמו, כדי להבהיר מתי השאלה היא זיהוי החומר ומתי היא קריאת לשון הנוסח.
ההקשר בספר
הספר אינו מתרגם את הרצפים ואינו מזהה בהם שם קדוש. התכלית הרפואית היא תיאור של המקור; הכרטיס משמר את ההבחנה בין נוסח מילולי לחומרים, בלי לתת פירוש לשוני משוער או הנחיית טיפול.
מקור ומסירה
חלק ד;ב, שנפתח כמסורות שנשמעו ממגידי אמת. הייחוס המקומי נשמר בנפרד מניסיון אישי של המלקט.
