רצף שמות בהקשר של אויב
הסימן משלב כתיבה של צירוף קצר עם רצף שהוא מכנה ״השמות הקדושים״. הקשרו הוא פגיעה באויב, ולא זכירה או שמירה כללית.
קריאה והסבר
הסימן מכנה את הרכיבים ״שמות קדושים״ וממקם אותם בתוך תיאור של פגיעה. התכלית הזאת היא חלק מתוכנו המקורי. הביאור מאפשר להבין כיצד השמות מסודרים ומה היחס ביניהם בתוך הקטע, תוך שמירה על ההקשר שבו בחר הספר להביא אותם.
ההקשר בספר
ההצגה משמרת את התכלית כפי שהספר מייחס אותה ואת העובדה שמדובר בכמה שמות. משמעות האותיות נשארת בלתי מפוענחת.
מקור ומסירה
חלק ד;ב, שנפתח כמסורות שנשמעו ממגידי אמת. הייחוס המקומי נשמר בנפרד מניסיון אישי של המלקט.
