״לבלתי שלא אשכח דבר״
סימן סד מציג שם המוזכר בזמן יציאת נשמה, ובהמשך מבקש שיופיע בחלום ויגלה את הדברים בלי שיישכחו. הזיכרון הוא חלק מבקשת מענה מדויק, בתוך ההקשר המסוים של הקטע.
קריאה והסבר
הבקשה ״לבלתי שלא אשכח דבר״ באה לאחר בקשת ההתגלות והמענה. סדר הדברים מראה שהזכירה היא המשך טבעי של קבלת התשובה: השואל מבקש שהדברים שיתגלו לו יישארו עמו. לכן הזיכרון מופיע כחלק מן הפנייה עצמה.
ההקשר בספר
הספר מתאר את השם ואת תכלית הפנייה, אבל אינו נותן מקור לאותיותיו או הסבר קבלי מפורט. לכן הביאור מתמקד בהבדל בין קבלת תשובה לבין שמירתה בזיכרון, ואינו מרחיב זאת לטיפול בשכחה כללית.
מקור ומסירה
גוף חלק א בספר הפעולות המיוחס לרבי חיים ויטאל. אין לייחס ניסיון אישי מתוך נוסח הוראה בלבד.
