אגלא וארבעה פסוקים
הסימן מביא את השם אגלא בהקשר של שמירה, ומפנה לארבע לשונות מקרא כמקור לניקודו. הוא מתאר את החיבור דרך ראשי התיבות של הפסוקים.
קריאה והסבר
אגלא נידון כאן דרך ניקודו. הספר מצמיד לארבע האותיות ארבע לשונות מקרא, ובונה באמצעותן רובד נוסף של הסבר. אפשר להשוות זאת לפתיחת ראשי התיבות שבמופע האחר: שם נידונות האותיות, וכאן המוקד עובר אל התנועות המצטרפות אליהן בכתב.
ההקשר בספר
הטענה המקומית עוסקת בניקוד. מפת ההתאמה של הניקוד לאותיות לא נבנתה כאן, וסימני המקור נשמרים בצילום.
מקור ומסירה
חטיבת העתקה מספר שהובא מפאס, לפי פתיחת ד;ד והערת קכח. הדובר או הנסיין המקומי אינם מזוהים אוטומטית עם רח״ו או האר״י.
