ניקוד השם בתוך תפילה עוינת
הכותרת אומרת במפורש שהנוסח מיועד להרוג שונא. הסימן משלב מזמור עם שם מנוקד, ובהמשך מטיל במקור מגבלה על ההקשר שבו ייעשה הדבר.
קריאה והסבר
הסימן מצרף מזמור ושם מנוקד לתכלית שהוא מתאר, ובסופו מוסר גם הגבלה על תחולתו. כל אלה חלקים של אותה פסקה. הביאור עוקב אחר סדרם ומציג את בקשת הקטע, את רכיבי הכתב ואת ההבחנה שהמקור עצמו מוסיף בסיום דבריו.
ההקשר בספר
תכלית הפגיעה היא לשון הספר, ואינה המלצה של האתר. גם המגבלה שבסיום מיוחסת לדובר במקור.
מקור ומסירה
חטיבת העתקה מספר שהובא מפאס, לפי פתיחת ד;ד והערת קכח. הדובר או הנסיין המקומי אינם מזוהים אוטומטית עם רח״ו או האר״י.
