שם אחד ושני הקשרים
הסימן מצמיד שם אחד לשתי תכליות: הקשר אישי המתואר כהברחת שד מן האדם, והקשר של בית. שני ההקשרים מובחנים במשפט עצמו.
קריאה והסבר
הסימן מתייחס לאדם ולבית כשני מושאים של אותו נוסח. החלוקה מבהירה שהמסורת עוסקת גם במרחב המגורים וגם ביושביו. השם מופיע בתוך ההקשרים האלה, והמשפט שסביבו מסייע להבין את תפקידו כפי שנמסר בספר, גם כאשר גזירת אותיותיו אינה מפורטת בו.
ההקשר בספר
מקור ומסירה
חלק ד;ב, שנפתח כמסורות שנשמעו ממגידי אמת. הייחוס המקומי נשמר בנפרד מניסיון אישי של המלקט.
