לימוד, איסוף ודרכי שימוש בספר
המהדיר מציע לקרוא את החיבור כפנקס ידיעות רחב, שבו נאספו מסורות, ניסיונות ודיונים על היחס בין ידיעה לעשייה.
מה מוסר המבוא על ידיעה ועשייה?
המהדיר מביא דיונים מן הכתבים על קבלה מעשית, ובהם התייחסות לנוסחים ולשמות והסתייגויות משימושים מסוימים. זהו חלק מן השיחה הפנימית של המקורות על ההבדל בין ידיעה, כתיבה ועשייה.
בתוך הספר פוגשים כמה צורות של עיסוק בשם: לימוד משמעותו, העתקתו ממקור, צירופו לפנייה או כתיבתו על חומר. קריאת המשפט המלווה אותו מבהירה באיזו דרך עוסק הסימן המסוים ולשם מה הובא בו הכתב.
אוסף ידיעות לעומת מדריך אחיד
המהדיר מציע שהחיבור תפקד במידה רבה כפנקס של ידיעות, לרבות דברים שלא נועדו לעשייה. הוא קושר זאת לכך שחלק ניכר מן החומר הועתק ממקורות אחרים ולכך שנשמרו בו גם דברים שהספר מסתייג מהם.
ההצעה לראות בחיבור פנקס ידיעות מחברת בין החומרים המועתקים לבין הדברים שהכותב מספר עליהם מניסיונו. המבוא דן גם בחטיבה המוקדמת של הניסיונות, ומציג את המגוון הזה כחלק מן השאלה כיצד נבנה החיבור.
דרכי מסירה שונות בתוך האוסף
הסימנים מציגים ידיעות שנאספו, עדויות שנשמעו, ניסיונות אישיים והערות של הכותב על מה שהעתיק. ההיכרות עם סוגי המסירה מאפשרת לשמוע את הקול המיוחד של כל קטע ולהבין את מקומו בתוך האוסף.
הביאור מחבר בין החומר או הצורה, תוכן הנוסח ומקור המסירה. במקום שבו הספר מתאר מעשה, נפתח גם תפקידו של הכתב: אמירה, כתיבה, נשיאה או הנחה במקום מסוים. סיפורי התוצאה נקראים כחלק מרצף הדברים שהספר מספר.
