איך משלימים קטע שאבד מן המקור?
המהדיר נעזר בשרשי השמות כדי להחזיר תוכן המיוחס לדפים חסרים. הוא אומר במפורש שאין בידו דרך להבטיח שכל השלמה משחזרת את לשון המקור בדיוק.
איזו עדות נשארה לדפים החסרים?
המבוא מסביר שמפתח רבי שמואל שימר את תוכנם הכללי של דפים שלא היו לפני המהדיר. במקביל נמצאו ציטוטים בשרשי השמות, שחלקם נראו מתאימים לחומר החסר. שילוב מפתח עם ציטוט מאפשר הצעת שחזור מבוססת יותר מכותרת לבדה.
לציטוט יש צורת מסירה משלו: לעיתים הוא מקצר את הדברים, משנה כתיב או מוסיף הסבר. השוואתו למפתח ולמקבילות מאפשרת להבין איזה תוכן נשמר בו ואיך נוסח החיבור נקרא אצל המעתיק המאוחר.
מה השלים המהדיר בפועל?
הוא מספר שהדפיס בתחילת החלק סימנים שזיהה כשייכים אליו, והפריד ככל יכולתו בין החומר לבין תוספות המעתיק. הוא גם כלל סימנים שנראו מתאימים לחיבור אף בלי ששמו של רבי חיים ויטאל נזכר עליהם במפורש.
ההשלמות נשענות על סוגים שונים של התאמה. בחלקן קיימת כותרת מקבילה במפתח, ובאחרות החיבור נלמד מהתוכן ומהשוואת הנוסח. המהדיר מפרט את שיקוליו ומציג את המקורות שהנחו אותו בסידור החומר.
איך זה מוצג בלימוד?
המקור לכל קטע מלווה את הקריאה: דף מגוף הספר, ציטוט מאוחר או השלמה במהדורה. צילום הכתב משמר את צורת האותיות והסימנים, וההסבר המצורף פותח את מקומו של הקטע בתוך מסירת החיבור.
שתי אפשרויות הקריאה מוצגות זו לצד זו במקומות שבהם נמסרו חלופות. כך הקורא יכול לעקוב אחר הכתב ואחר דברי המהדיר, ולהכיר את הגרסאות שנשמרו במסירת הקטע.
