מה אפשר ללמוד מצורת הכתב ומהתיקונים?
המהדיר מבחין בין ארבעה טיפוסי כתיבה ומציע בעזרתם סדר יחסי של חיבור והעתקה. צורת אות לבדה אינה תאריך ולא הוכחת מחבר.
ארבע כתיבות, לא ארבעה מחברים מוכרחים
המבוא משווה את גודל האותיות, עובי הקולמוס, יישור הכתב ומספר התיקונים. בצילומים אפשר לראות כיצד מראה הכתב משתנה עם הזמן ועם כלי הכתיבה. הדוגמאות מעניקות בסיס חזותי לדיון בסדר כתיבתם של חלקי החיבור.
הטענה לסדר נשענת גם על מיקום בתוך קונטרסים ועל היחס בין שכבות. לפי הצעת המהדיר כתיבה מסוימת באה בראש קונטרס, אחרת אחריה, ואחרת כתוספת או תיקון. זהו יחס בין שכבות ממשיות, לא אנימציה של סדר אותיות.
איך מזהים העתקה?
דילוג בין מילים דומות, לשונות קיצור וחזרות עשויים לשמר סימנים של העתקה ממקור קודם. המהדיר עוקב אחריהם לצד תיקונים ותוספות. כך פרטים קטנים באופן הכתיבה מוסיפים מידע על דרך עבודתו של המלקט.
תאריך הדפסתו של ספר מצוטט מעניק נקודת זמן לקטע שנלקח ממנו. תאריכי שאר הדפים נלמדים מתוך העדויות שלהם. ההבחנה הזאת מסייעת להכיר ספר שנבנה בהדרגה, ממקורות ומקונטרסים שנאספו בתקופות שונות.
איך קוראים את מסקנת המבוא?
בסיום מציע המהדיר תהליך ארוך של כתיבה והוספות ומדגיש את אופיו השונה של החלק הרביעי. הוא משאיר גם אפשרויות חלופיות בנוגע למי צירף קונטרסים. הביאור שומר על דרגת הביטחון הזאת.
הצילומים בעמודים הם דוגמאות ששילב המהדיר לצורך השוואה. אפשר לעיין בהם לצד הדיון ולראות את הפרטים שעליהם הוא מצביע: צורות אותיות, דרך כתיבה ושינויי מראה בין המקומות השונים.
