למה החלק הרביעי שונה משאר הספר?
הספר אינו אוסף אחיד שסודר כולו באותה דרך. המבוא מבחין בין שלושה חלקים מתוכננים יחסית לבין חטיבות קצרות ממקורות ומעדויות שונים.
שלושת החלקים הראשונים
המהדיר מתאר חלוקה נושאית: חלק א עוסק בשמות, חותמות ולחשים; חלק ב ברפואות ובסגולות; חלק ג בפעולות הקשורות למתכות ולניסיונות. גם בתוך חלק ג מובאות דרגות שונות של ניסיון והצלחה. ההבחנה הזו חשובה יותר מתווית כללית כמו סודות.
בחטיבות הניסיון יש מקום לכותרת הכללית וגם לסיפור המקומי. בכל סימן נשמר הקול המספר: מי ראה, מי שמע ומי ניסה. ההבחנה מעניקה לסיפורים פנים ומסייעת להבין את סדר הדברים ואת התוצאות שנמסרו בהם.
כיצד נקבע החלק הרביעי?
המבוא מסביר שהמהדיר ורבי שמואל ויטאל נשענו על מבנה קונטרסים ועל המפתח כדי לתאר חלק רביעי. החטיבות שבו שונות באורכן, במקורן ובסגנונן. חלקן מציגות העתקה מספר, חלקן קבלה מפי אדם וחלקן דברים שנמסר שנוסו.
בתוך החלק הרביעי יש חלוקות משנה, ולעתים עוד חלוקה בתוך חלוקה. לכן הפניה כגון ד;ה;ג אינה שלוש אותיות של שם אלא כתובת מבנית: חלק, חטיבה ויחידת משנה.
מה הקורא מרוויח מן החלוקה?
מקום הקטע בחטיבה מסביר גם כיצד הגיע אל החיבור. חומר מועתק עשוי לשמר את לשון הניסיון של המקור הקודם, וסיפור בעל פה משמר את קולו של המוסר. כך המיקום והניסוח יחד פותחים את מסלול המסירה.
המהדיר גם מציין שהחטיבות אינן תמיד מסודרות בנושא אחד. זו סיבה לעבור בין קטעים לפי נושא באתר, אך לשמור בכל כרטיס את כתובתו המדויקת בתוך הספר.
