איך הגיע נוסח הספר אל המהדורה?
המבוא בונה שרשרת מסירה מתוך בעלות, העתקות וציטוטים. בכמה חוליות הוא מציין במפורש השערה או חוסר ידיעה.
ירושה אינה סוף המסירה
לפי המבוא, כתב היד עבר לבני המחבר, שהוסיפו בו. המהדיר גם משווה בין ציטוטים מספר הפעולות לבין חיבור שכונה ספר הצירוף. ההשוואה עוקבת אחר התוכן המצוטט, אחר כותרותיו ואחר הדרך שבה זוהה החיבור אצל מוסרים מאוחרים.
ציטוט מחיבור אחר עשוי לשמר חומר שאבד מדפי הספר. השוואת הציטוטים פותחת גם את שינויי הנוסח: קיצורים, עיבודי לשון או כתיב שונה. כל עד כתוב מוסיף פרט למסלול שבו עבר החיבור בין קוראיו ומעתיקיו.
מה מלמדים שרשי השמות והמצטטים?
המבוא מתאר עריכות שונות של שרשי השמות ומזהה בהן שימוש בשני חיבורים. שמות בעלים וידיעות על העורכים מסייעים לו להציע היכן נמצאו כתבי היד ובאילו מעגלים נקראו. כך נבנית תמונה של מסירת הספר לאורך זמן.
המהדיר משלב בין דברים הנראים בציטוט עצמו לבין הצעות על מסלול הבעלות. לשונות כמו ״נראה״ ו״מסתבר״ מציינות את המקומות שבהם הוא מציע חיבור בין הידיעות. קריאתן מאפשרת לעקוב אחר מהלך המחקר שלו.
מה ידוע בסוף השרשרת?
בעמוד 8 נזכרים בעלי כתב היד והעברתו הלאה. המהדיר מתאר גם את מצבו המפורק לדפים בזמן כתיבת המבוא. זהו תיעוד של תחנה במסלול הספר, המצטרפת לידיעות על המשפחה, הבעלים והמעתיקים שהחזיקו בו.
ההפניה לעמוד המבוא מאפשרת לקרוא את העדות בלשונה. לצד צילום המהדורה אפשר להבחין בדברי המהדיר, בדוגמאות מכתב היד ובציטוטים שהביא מחיבורים אחרים, ולראות איזה מידע מוסיף כל סוג מקור.
