איזה ספר נמצא לפנינו, ומי כתב בו?
המהדיר מציג חיבור המיוחס לרבי חיים ויטאל, אך הדפים שבמהדורה כוללים גם תוספות, גלגולי העתקה וחסרים. זיהוי החיבור אינו זהה לייחוס כל שורה שבו לאדם אחד.
מה המהדיר טוען ועל מה הוא נשען?
בפתיחת המבוא המהדיר מציג כמה נימוקים לייחוס כתב היד: השוואת הכתב לחיבורים אחרים, מאפייני כתיב ותיקון, הופעת שם הכותב ואזכורי החיבור בספרים נוספים. קריאת הנימוקים יחד מציגה את הדרך שבה הגיע לזיהוי החיבור ואת סוגי העדויות שעליהם נשען.
אוטוגרף הוא כתב יד שנכתב בידי המחבר עצמו. לצד גוף החיבור יכולות להופיע גם תוספות של בן, בעלים מאוחר או קורא. ההבחנה בין גוף הספר לתוספות מאפשרת להכיר את הקולות השונים שנשמרו בדפים.
אילו שכבות נוספו לחיבור?
המהדיר מזכיר תוספות ומפתח של רבי שמואל ויטאל, תוספת של רבי משה ויטאל וכתיבות נוספות בגליונות ובין הקונטרסים. חלקן מזוהות בשמות כותביהן, ובאחרות הוא מציע זיהוי מתוך דמיון הכתב. כך נשמר בכרך מפגש בין כמה דורות של כתיבה.
קונטרס הוא קבוצת דפים שנכתבו או נכרכו יחד. ספר הבנוי מקונטרסים יכול לשמר זמנים, מקורות וידיים שונים. המשמעות לקורא היא שלא כל מעבר בסגנון הוא סתירה, ולא כל הערה בגוף ראשון שייכת בהכרח לאותו מספר.
איך החסרים משפיעים על הקריאה?
המבוא מספר על דפים שחסרו ועל עמודים שחלק מצילומיהם הגיעו במהדורה מאוחרת יותר. גם המפתח שומר כותרות של תוכן שאבד. ההשוואה בין המפתח לדפים מאפשרת להכיר את מבנה החיבור ואת הנושאים שנכללו בו.
מפת הספר מחברת בין שלושה מקורות מידע: הדפים ששרדו, צילומי המהדורה והתמלול. במקומות שבהם נרשם חסר, הכותרת וההפניה מסייעות לאתר את מקומו ברצף ולהבין איזה חלק של הספר עומד להמשך בירור.
